מפעלי עיבוד מזון רבים מבולבלים לגבי הבחירה ביניהםטיגון ואקוםוטיגון מסורתי. ישנם הבדלים מהותיים בין שני סוגי הציוד בטכנולוגיית העבודה, אפקט העיבוד, עלות הייצור ותחולת המוצר.
במונחים של טכנולוגיית עבודה, הטיגון המסורתי מאמץ טיגון רגיל בלחץ-בטמפרטורה גבוהה (160-200 מעלות), הנוטה לחמצון שמן ולהצטברות חומרים מזיקים. הטיגון הוואקום מאמץ טיגון בוואקום בטמפרטורה נמוכה (80-110 מעלות), עם איכות שמן יציבה וללא משקעים של חומרים מזיקים. מבחינת השפעת המוצר, למוצרים המעובדים על ידי טיגון ואקום יש צבע טוב יותר, קצב שמירה גבוה יותר של חומרים מזינים ותכולת שמן נמוכה יותר, בעוד שמוצרים מטוגנים מסורתיים הם שמנוניים וקל לאבד תזונה.
מבחינת עלות הייצור, למרות שההשקעה הראשונית של טיגון ואקום מעט גבוהה יותר, יש לו צריכת שמן וצריכת אנרגיה נמוכה יותר, וחיי השירות של שמן מאכל ארוכים יותר, מה שיכול לחסוך הרבה עלויות ייצור לארגונים בטווח הארוך. בנוסף, לטיגון הוואקום טווח עיבוד רחב יותר, שיכול לעבד פירות, ירקות, פירות ים ואגוזים, בעוד שהטיגון המסורתי מתאים רק לטיגון דגנים ובשר רגילים.
בהקשר של שוק המזון הבריא המשגשג, הטיגון הוואקום החליף לחלוטין את הטיגון המסורתי בתחום עיבוד החטיפים-היעיל, והפך לציוד העיבוד המרכזי בתעשייה.








